הרדום אינו מודע להיותו רדום, רק אם לרגע יחווה ערנות ידע להשוות בין המצבים ולהסיק כי יש מצב בו ניתן לקלוט הרבה יותר מסביבתו, יבין כי ניתן לפקוח עיניים ולראות עוד, להקשיב ולשמוע דברים שלא נשמעו קודם ולא כי לא היו שם, אלה כי יכולת הקליטה היא זו שהייתה מוגבלת.
זה הרדום נדיר שישפוט את עצמו, יום רודף יום וזה הקודם דומה לזה שאחריו. אלו המתעוררים הם אלה שיכולים להבחין בהבדל שבין מי שהיו יום קודם, חודש או תקופה, למי שהנם ברגע נתון של ההווה.
ראיית ההבדל עשויה להביא לסיפוק ותנופה לקראת הצעד הבא, אולם עלולה גם לגרום לשיפוט עצמי על היותנו גרסה פחות טובה של עצמנו ביום של אתמול.
23:23 הוא מסר מהנשמה כי קיימת השלמה מאוזנת עם תוצאות מעשינו עד כה. המסר נותן אישור גבוה להשלמה זו ומייתר כל ספק או היסוס בקשר להשלמה זו. אלא ההרגלים מהעבר, זה החיפוש אחרי איזון שגם שהושג עדיין נותר בנו זיכרון שמנחה אותנו להמשיך ולחפש. 23:23 הוא צופן של אישור כי אנו מאוזנים, כי יש לברך על איזון זה ולשמור עליו בהמשך הדרך.