• Yosi Dotan

משמעות האור והחושך


בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ

בפתח ספר בראשית מתוארים מאפייניה היסודיים של הסביבה בה ניתן ליצור מציאות.

נקבעו בה שלשה חוקים תודעתיים בסיסיים:

· "וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ"

לסביבה זו נועד סדר מסוים, מתקיימים בה חוקים ושפה לפיהם ניתן ליצור בסביבה זו מציאות.

· "וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם"

סביבה זו אינה מוגבלת אלא בתודעתו של היוצר בה מציאות.

· "וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם"

סביבה זו מאופיינת בהיותה בקשר עם יוצריה, קשר שאינו כובל ומותיר מרחב בחירה.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. (פסוק ג')


מעשה הבריאה הראשון הוא בריאת האור, כאן יש להבדיל בין האור לתאורה או גופים מקריני אור, אלו המופיעים במעשה הבריאה ביום הרביעי.

נכנה את האור במילה נרדפת :צמצום

ואת המילה חושך במילה: אינסוף


סביבת המציאות היא צמצום של האינסוף. הצמצום מסייע לנו לתפוס סביבה מסוימת מתוך האינסוף, כמציאות ממשית בה ניתן לחוות חוויות ממשיות.


בריאת האור כמוה כיצירת מובלעת מצומצמת בתוך האינסוף היוצרת סביבה בה ניתן ליצור מציאות.

נדמה פנס המאיר בחושך, קרן האור תגלה חלק ממרחב אינסופי חשוך שגבולותיו אינם ידועים ותהפוך אותו לבולט ולכן לממשי בעיני המתבונן. חלק זה יהיה אך חלק מזערי מהאינסוף בו הוא מצוי ולכן יקרא צמצום.


נצמיד אל האור והחושך משמעויות נוספות הלקוחות משפת החלומות, היא שפתה של הנשמה:

האור =ברור

החושך=לא נודע


מקרה שיתואר בחלום ויתקיים במקום חשוך יפנה את החולם אל עניין שלא ידוע לו, או לא ברור. אותה אי בהירות יכולה להתפוגג כשאחת מיני אינסוף אפשרויות תתגלה לכשיודלק האור.

באם העלילה תתקיים במקום מואר, תהיה כוונת החלום להפנות את החולם אל עניין שידוע לו ווידועה לו משמעותו.


החלום משתמש באור ובחושך כדי לציין אילו עניינים מוכרים לנו ואילו לא.

לעתים הבהירות נחוצה להתפתחותנו האישית ולפעמים הסיכון שבלא נודע הוא שעשוי לשדרג את המציאות שלנו להיות טובה עוד יותר.


דוגמה: החולם רואה עצמו בנסיעה באוטובוס ומבעד לחלון הוא רואה את אבא שלו לבוש בלבן.


סיפור החלום מתרחש באור יום, כל הדמויות המשתתפות, החולם ואביו, משתתפים בו בגלוי – עניין המגלה באמצעות השפה הסמלית כי החלום משקף מצב שידוע לחולם על אודות עצמו.

החולם רואה עצמו נוסע באוטובוס, כלי רכב בו נוסעים רבים במסלול שתוכנן מראש, עניין המעיד על דרך חומרית שאין בה ביטוי עצמי ייחודי. דרכו של החולם אינה כזו שהוא עצמו מוביל, אלה נהג אוטומטי שקיים בתוכו ומניע אותו בדרכו לעשיית חומר, בדרך מקובלת על הכלל.